מילים ולחן: אהרן רזאל
מתוך האלבום “להיות מחובר”
אני רק זוכר שמצאתי עצמי יורד מדרגות סמטה בצפת
הזמינני אדם ללון אצלו ולא שיערתי שכבר למחרת
אהיה רכון על סטנדר לומד גמרא עם יהושע מנסה להבין את הפשט
שכרתי חדר לחודשיים הכל קרה בבת אחת!
פותח את הדלת עומד מולי ראש הישיבה, איזה חן לו איזה מבט
“תמיד היתה בי אהבה”, אמרתי לו,
“יראה זה מה שחסר לדור שלנו קצת”
במקום לנסוע להודו באתי לכאן אני מחפש מהאגו שלי מפלט
גם פה אפשר להסתובב עם שרוואל ולראות איך הזמן עובר לאט
לא ידעתי מה מושך אותי או לאן הכל מוביל
הרגשתי אור, שמשהו טוב מתחיל, שונה מן הרגיל
כמו זחל המקבל כנפים, איך להסביר את התחושה
אולי זה מה שהתכוון רבינו נחמן כשאמר, הוא אמר:
“שאני הולך בדרך חדשה שעדין לא הלך בו אדם מעולם,
ואף על פי שהיא דרך ישנה מאוד, אף על פי כן היא חדשה לגמרי”
חברותא לפני הנץ, טובלים בצאנז אחרי הקפה
נץ באבוהב, אחד עם גלביה מחלק לך ביסקויטים וכוס תה
ומשם בין הסימטאות והערפל לישיבה, אלה שבילי נהרדעא
ואיך שרנו ארבעים פעם “לערנען תורה איז בעסער דען עולם הבא,
עולם הבא איז א גוטע זאך, לערנען תורה איז דער בעסטע זאך…
ללמוד תורה זו מסירות נפש, צריך להחדיר אותה ללב
“היא כמו אשה”, הרב אמר, “תעזבנה יום, יומיים היא תיעלב”
זה החדר כושר של המוח היהודי, צועקים אותה בקולי קולות
נזכר באקדמיה, שכחתי ללחוש פעם, איזה פרצוף עשו לי הספרניות
לא ידעתי וכו’
שאני הולך וכו’
בין הערביים לוקחים אותי, בית ישן, אליהו על הספה
מחזיק חליל ביד, הוא לא מנגן, ניגון אצלו זה כמו נבואה
לא כפייה, לא החלטה, מילת המפתח פה בצפת נא להכיר: “זרימה”
אבל כשזה בא הוא זורק אותך ישר להיכל הנגינה
כולי מוקסם אחרי שנים של קורסים והרבה קפיטריה
תרבות של עוד תואר ועוד הישג, זה הגיע אצלי לרמת ההיסטריה
אליה תפס אותי בחצר, הוא בדיוק קשר את החמור שלו ליד הכניסה
“את מה שלמדת שם שים בצד”, הוא אמר, “תגלה את המעיין שבך”…
ומה למדתי שם? נסה להיות תמיד בשמחה
“מאין יבוא עזרי”, זה לא שאלה, להיות “אין” זה עובדה לא פשוטה
“אין יאוש” צעק רבינו, גם אני, אל תוך הוואדי
שענה לי בקולי שלי והבנתי אז עד כמה שאני לא לבדי…
שאני הולך בדרך חדשה…
—
דף הפייסבוק של אהרן רזאל:
http://goo.gl/mKJ2qq
You may also like
