ביצוע מחודש לשירם של דויד ברוזה ויהונתן גפן
מילים: יהונתן גפן / לחן: דויד ברוזה
הפקה מוזיקלית: רוני אלטר
מנגנים: ז’אן בטיסט סולאר ורומן רדיד
הוקלט ומוקסס ע״י פלוריאן מונשט
מאסטרינג: רונן הלל
צילום עטיפה: עמית ישראלי / עיצוב: דויד פרל

ב7 לאוקטובר הייתי בבית שלי בפריז.
רחוקה פיזית מישראל אבל מחוברת בכל דקה מהיום לאנשים, לחדשות ולטלפון.
בימים הראשונים לא הפסקתי לבכות ולשיר, זו הייתה הדרך שלי להתמודד עם הכאב והאימה.

גם בזמנים רגילים ההחלטה לחיות בחו”ל היא לא פשוטה, אחרי השבת השחורה החיים שלי כאדם שחי מחוץ למולדתו קיבלו משמעות חדשה לגמרי.
הזרות, הגעגועים, האשמה והמרחק הם כל מה שהצלחתי לראות. אנשים הסתובבו ברחובות כאילו לא הכל חייב להיעצר ולזעוק. החיים שלהם המשיכו בזמן שהחיים שלי ושל כל מי שאני אוהבת נעצרו.
בזמן שחטופים יושבים במנהרות, חיילים נהרגים וחייהם של כל כך הרבה חפים מפשע נלקחו מהם שיר אחד לא הפסיק להתנגן לי בראש – ביקור מולדת.
זה שיר שהצליח לזקק את כל הכאב שלי. שיר על אדם שחוזר לביתו בקיבוץ, מצד אחד הכל נראה לו אותו דבר, אבל הצד השני הוא חוסר בלתי נתפס.
שיר שנכתב על זמנים אחרים ועל מלחמה אחרת, אבל כאילו נכתב על הזמנים האלו ועל המלחמה הזאת. אולי כל מלחמה היא אותה מלחמה, וכל אובדן הוא אותו אובדן.

השיר המצמרר והיפה הזה, שהלחין ושר דויד ברוזה למילותיו של יהונתן גפן,
ליווה אותי בתור ילדה והיום הוא הדרך שלי לחזור הביתה.
לבית שלא באמת עזבתי.