“קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה” לאחר דורות רבים זכינו ושבנו לנחלת אבותינו, לאווירה המחכים של הארץ הטובה. כבר אין לנו צורך לטעום פירות יבשים כדי לזכור את ארץ ישראל, אפשר פשוט לצאת החוצה, להתבונן סביב וליהנות מכל טוב הארץ. פיוטים רבים נכתבו בשבח ארצנו הקדושה, והם מלווים את חיי הרוח בישיבה בכל שבת ומועד. לכבוד ט”ו בשבט – חגה של ארץ ישראל, בחרנו לשתף בשני פיוטים אהובים עלינו עד מאוד – ‘אז ירנן’ שכתב הבן איש חי הקדוש, פיוט שהיה אהוב מאוד על חבירנו הרב רזיאל שבח הי”ד; ו’ארץ הקדושה’ לרבי אברהם סלאמה. ט”ו בשבט חל בסוף תקופת השובבי”ם, ובכך הוא מהווה ציון דרך יקר בו נאספים אהבת הארץ וקדושת הברית. כמה שייכים הדברים אלינו, שזכינו להתגורר וללמוד בנחלתו של יוסף הצדיק שדווקא בגלל שמירת בריתו זכה גם להודות בארצו – “רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי”. “גַּם ה’ יִתֵּן הַטּוֹב וְאַרְצֵנוּ תִּתֵּן יְבוּלָהּ”