בימוי ועריכה: נאור סוקי
צילום: דרור פז
עיצוב תלת מימד: עמי שטרית
אפקטים וצבע: נאור סוקי
ניהול פרוייקט והפקה בפועל: מיכאל שבלב
ע. ניהול פרוייקט: שגיא דהן
עוזר הפקה: אלעד נדב
רחפן ועוזר הפקה: רועי פרידמן
לוחמי אייקידו: ניר יוגב, אורי ענבי, ארי אלטמן
נזירת הנבואה: אושרת רובין

תודה מיוחדת לכל הצוות (הנמנה למעלה) שנתן הכל מעצמו וגרם לדבר הזה לקרות.

מילים: רביד פלוטניק, ג`ימבו ג`יי, טונה
לחן: טונה, ניר דנן, רביד פלוטניק
הפקה מוזיקלית, גיטרות, קלידים ותכנותים: טונה וניר דנן
קלידים ותכנותים נוספים: ישי סוויסה
צ`לו: מאיה בלזיצמן
קולות: ליהי אשל, אושרת רובין
מיקס: נאור בן מאיר
מאסטרינג: סידני טולדנו

מילים:

מכה למעלה מכה למטה מדיטציה ואורייתא
אצלנו קיבלת מה נתת
אומנות המלחמה שמקדשת ת`מילה כמו את החרב
יגעת מצאת – תאמין

שומע את הרוח שורקת דרך העצים
רואה את האמת עוברת דרך חריצים
הפסדים וניצחונות, סמוראי, אלה החיים
אנחנו נשמות שמחפשות ת`תדרים הנכונים
וכולנו תלמידים, הכל זה שיעורים

מכה קדימה מכה אחורה
מניאק מי יסתום את הג`ורה
מסרב לראות אפור
בונה ת`תפאורה במטפורה

מתקשר עם עולמות עליונים דרך מילים שחוצבות את דרכן מהסלע
כשהבריאה מתקשרת עם התודעה שלי, מראה לי את פניה אז אני מראה לה
את פניי, עדיין קם בבוקר ואומר מודה אני, כולם אחריי
ואומר לעצמי – אתה תלמיד, אתה סמוראי

גם אם הבאתי בכי, דם ודמעות
השחזתי חרב, אלף לילות
אין בי שום ספק אין אולי
אני עדיין אש יוקדת, עדיין סמוראי

הכל לפי תורת הסמוראי, הכל אצלי מעצם נעוריי
הקול אצלי בראש חפר ת`בור עמוק עמוק
ולא נתן לחלומות להיגמר נשאר רק להודות לרוח מעליי
אני רוצה להאמין שאני ראוי, אני זכאי
שווה בין שווים אין מעליי או מתחתיי
עדיין לא הפכתי מוזיקאי פוליטיקאי
דם חריף בעורקיי, יש לי מנטור מרוקאי
אני ואתה נשנה את העולם
בלילות אני מרחף בין הגגות ונעלם
אל השמיים, פעמיים כי טוב הוצאתי קיטור
לא עליתי כיתות, פיתחתי שיטות, זרעתי בדמעה קצרתי בשמחה קיבלתי את עול המלאכה
וואלה, ברכה מן אללה, המשכתי לכתוב
דבקתי בתורת המלחמה הנשמה שלי בוערת והנפש שלי חיה
היום אני פותח את הפה ואז חותך עם המילים שלי
בצומת הקרבות אני עובר בין עולמות
תמיד בעומק המצולות אני מגשים את החלומות
אם נראה את היקום כידיים מושטות
נתפוצץ כאילו מחכות 72 בתולות

פזמון

שומע,
היה איתי אחד ביסודי שהתאמן בקראטה
(אוקיי)
ובי”ב הוא כבר היה אלוף הארץ, או משהו כזה
וכשבאו להתחיל איתו מכות הוא היה בורח
(מה?)
ומתתי לראות אותו קובר אותם
שאלתי “איך תה לא מחזיר?” והוא ענה לי
(נו?)
את מה שהוא עשה לי אני לא זוכר
ואת מה שאני הייתי עושה לו – הוא לא היה שוכח

(בואנה אחלה משפט)
ואנחנו גם כאלה קצת
שנים שהתאמנו בלירות את המילים הכי מהר על אוטומט
רק כדי לומר אותן לאט, רק כדי לומר מעט
אין מילים סתם, אפשר לקבור נשמה של בנאדם באבחת מילה אחת
(באבחת מילה אחת)

אז דווקא כי הגענו לאן שרצינו נמשיך להתייצב לאימונים
נפלס לנו תדרך ונתמיד, נזיע, נירק דם
ואף לא נביט אל השעון
לא נשאל לתוצאה, נסמוך על השיטה
נלך כדי לחזור כמו פזמון
כמו הילד שברח מהתגרה ההיא עטור בניצחון

——————————

More from this series
More from this category:

Add comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *